top of page
Search
  • ענת לוינסקי

על המשותף בין הורות יחידנית ומשותפת

"בחיים לא הייתי מסוגלת להיות יחידנית" אומרות אלה שבהורות משותפת

"בחיים לא הייתי מסוגלת להיפרד מהילד/ה שלי בגיל כל כך מוקדם, או לערב עוד מישהו בהחלטות", אומרות רבות מאימהות היחידניות

הרבה פעמים אני שומעת קולות כאלה או דומים להם בקבוצת הפייסבוק אותה אני מנהלת, או בקבוצות אחרות שנוגעות להורות, והרבה פעמים זה קצת כואב לי בלב, ואני מרגישה שבקפיצה לנחרצות, משהו עלול להתפספס. יודעת בתוכי שהאמת היא יותר מורכבת מזה, ושאין דרך אחת נכונה או מושלמת. יש חיים, ואת כל מה שהם מביאים- רגעים של חיבור ושל אושר, וגם אתגרים, ובעיקר בעיקר יש את איך שאנחנו בתוכם.

ובמציאות ובחיים, דברים משתנים, החברה משתנה, ואנחנו משתנות... יום אחד האימהות עוד רחוקה מאיתנו, ויום או תקופה קצרה לאחר מכן, פתאום המחשבות עליה, תופסות בתוכנו נפח גדול

יום אחד אני לא יכולה לדמיין איך אוכל לוותר על אחר צהריים קבוע בשבוע עם הבת שלי, ורגע אחרי רק בא לי שמישהו יבוא וייקח אותה

יום אחד אני מחוברת לכוחות ולאמונה, ובשני הפחד והייאוש מרימים את ראשם

יום אחד מחשבות על הורות יחידנית עוד מפחידות אותי, ולכן אני פונה להורות משותפת, ורגע אחרי, משהו בי השתנה ואני כבר כן יכולה להכיל את המחשבות על להחזיק הורות לבד ולהיפך.

ככה וככה

בוודאי כשמדובר במחשבות על אימהות או בהליכה לעבר אימהות בדרך חדשה- יחידנית, משותפת, בתרומה מתורם ידוע, עם חברה טובה, או באלף ואחת דרכים אחרות שנעשות רק יותר ויותר נפוצות כל הזמן.

במציאות, להבדיל מהקבוצות בפייסבוק, אין באמת הפרדה נשים בודקות דרך אחת ואז בוחרות באחרת

אפילו בקבוצה שאני מנהלת של אימהות יחידניות ונשים בדרך לאימהות יחידנית, יש הרבה מאוד נשים שהביאו ילד ראשון בקשר זוגי או בהורות משותפת ועכשיו פונות לבנק הזרע

ואני מכירה גם להיפך

מעבר לשיפוטים של הראש נמצאים הצרכים של הלב והנפש ביטחון שייכות יציבות שותפות והם משותפים לכולנו.

ההליכה לקראת שינוי חיים עצום, אולי הכי גדול שאפשרי בחיים האלה מעלה בכל אישה, לא משנה מה הדרך בה היא בחרה שאלות חשובות על מי איתי ומה תומך בי על מה יהיה, ולמה אני זקוקה עכשיו

גם בהורות המשותפת יש הרבה לבד- כשיש פרטנר אבל את טיפולי הפוריות אני עוברת, כשיש פרטנר, אבל הגוף שלי והחיים שלי הם אלו שמשתנים באמת- בהליכה לבדיקות, בזמינות שלי לעבודה, באיזה נפח ומקום הדבר הזה תופס בחיים שלי עוד לפני

גם בהורות היחידנית יש הרבה יחד- לא עם בן זוג או עם פרטנר להורות, עם עצמנו- עם החלום שלנו, עם החזון שלנו, עם הגוף שלנו והאמונה שלנו

ויש לנו המון מה ללמוד אחת מהשניה

נשים בכל השלבים, בכל הדרכים (ומהגברים גם). כל אדם, כל אישה, כל זוג עיניים, כל מסע, כל מבט, הם הזמנה, הם שער – לעצמנו, לחיים שלנו ולמה אפשרי בתוכם, ולחיים שאנו מבקשות להביא אל פני האדמה.

מאחלת לנו ימים טובים, של בחירות טובות, של שמחה ושל אהבה. וכאן עבורכן באהבה,

ענת


1 view0 comments
bottom of page