בתוך הימים הלא פשוטים האלה של סוף אוגוסט, קורונה, תוים, מטושים וכל זה,
פייסבוק הקפיץ לי פתאום משהו שכתבתי בגלגול הקודם, לפני יותר מארבע שנים
מצרפת גם לכן, לכל מי שמבקשת להיזכר, להיפתח, להתרגש, להאמין...
לכל מי שעושה עכשיו את הדרך, לאימהות ובכלל, בהתרגשות, בכנות ובאומץ.
נכתב ב2017 לפני שהפכתי לאמא, לפני שבחרתי באימהות יחידנית, לפני שהגיעה גאיה- הבת שלי...
**
אני רוצה לקחת רגע ולספר לכם על גאיה.
טרם נפגשנו בגלגול הנוכחי אבל אני כבר מאוד שמחה ונרגשת לקראתה.
אבל אתחיל מקצת הקשר.
בתקופה הנוכחית, וכפי שחלקכם אולי זוכרים מהפוסט הקודם שלי, אני חווה גדילה וצמיחה בכיוונים חדשים. וזה גם מרגש וגם משמח ולעיתים גם מאתגר ומפחיד.
אחרי כמה שנים טובות של הליכה בדרך של התפתחות וריפוי שפתחו לי את הלב ואת הגוף, ופתחו אותי אנרגטית והרחיבו לי את התודעה
בתקופה הנוכחית אני לראשונה בחיי מבקשת לגדול בכיוון בו לא העזתי לגדול עד עכשיו. בלהעיז ולהיות בקשר זוגי אמיתי, ובלהביא ילד או ילדה לעולם.
וזה מרגש וזה משמח וזה גם מפחיד.
בטקס שערכתי עם חברים בראש השנה התחייבתי שהשנה אעיז לבחור בחירות בעולם "האמיתי", ובכללן לבחור את הדרך ואת הפרטנר שאיתו אביא ילד לעולם. התחייבתי גם שלאחר שאבחר בדרך ובפרטנר שאשאר שם ואמשיך ללכת גם לנוכח קשיים ואתגרים, ושאעשה זאת תוך שאני אוהבת את עצמי ופתוחה לקבל אהבה ותמיכה מאחרים.
מאז סדר בית הדין עבר חודש וקצת ואני עדיין לא בחרתי את הדרך או את הפרטנר אבל אני מגששת לאורכה של דרך שנגלית בפני עם כל צעד, ומדייקת את עצמי לעצמי, ולומדת, ומרגישה.
בתקופה הזו אני מרגישה מבורכת כפי שלא הרגשתי מעולם. אני חווה שפע גדול בחיי, אהבה ותמיכה. לאחר שהחלטתי שבחור מסויים איתו נפגשתי לגבי הורות משותפת הוא לא הפרטנר שאני רוצה למסע הזה, והודעתי לו, שלח היקום מייד מישהו חדש.
אני חווה עצמי מוקפת אהבה וחברים. בקהילת פרדס חנה המ ה מ מ ת ועם חברים אחרים, אפילו בעבודה משהו נפתח. והיה לי טוב גם קודם אבל עכשיו עוד יותר. שמחה, הודייה...
ובמקביל לכל זה קיים גם הפחד. מה אם לא אצליח? אם לא אעז לבחור בדרך או פרטנר ואשאר לבד כמו "תמיד"?, ומה אם כן אבחר ובכל זאת זה לא יקרה? הלוא הדברים אינם נתונים לשליטתי...
ואני נושמת.
וממשיכה... בדרך לא דרך...
ואז לפני שבוע התחיל איתי מישהו. נפגשנו אצלי בבית. דקות ספורות לאחר שהתחלנו לדבר כבר היה לי ברור שדייט רומנטי זה לא הולך להיות אבל התמסרתי לחלוטין למה שהוא הביא איתו. ומה שהוא הביא איתו נדמה היה לרגעים קצת הזוי אבל גם היה לחלוטין מרתק. במשך כמה שעות הוא סיפר כיצד השתנו חייו אחרי שבאורח פלאי הגיע אליו ספר הזוהר והוא העמיק בקריאה בו, ואיך אחרי שנים של חקירה וחיפוש עכשיו הכל שקט בתוכו ואין בו דבר זולת הודייה. הוא סיפר וסיפר נרגש כולו ועם עיניים בוהקות ואני הקשבתי בעניין רב ואחרי כמה זמן, כשהספיק לי, נפרדנו והוא הלך.
למחרת הוא כתב לי כמה דברים וביניהם הוא אמר שהוא הרגיש שיש לי חסימה בבית והוא ממליץ לי לעשות טיהור.
באופן רגיל אני לא יודעת אם הייתי מתייחסת לזה אפילו אבל משהו בי האמין לו, וגם רק שבועיים קודם לכן חברה אחרת אמרה לי את אותו הדבר בדיוק.
אם שניים אומרים לי את אותו הדבר בתוך שבועיים כדאי שאעשה עם זה משהו אמרתי לעצמי, למרות שאני ממש לא מבינה בזה כלום.
מאז עברתי בכל הבית עם מרווה, ושני חברים הציעו גם הם לבוא ולעשות טיהור, וגם הבחור הקבליסט אמר שהוא יכול לבוא ולעשות טיהור.
בוא! אמרתי לו.
יום למחרת, לפני כמה ימים, הוא הגיע. עם ערכה מוכנה הכוללת קטורת בכור ובקבוק עם מי ים. בלי הרבה מילים הוא שם טלית וכיפה והחל להתפלל וללחשש ולכשף לי כישופים ולחשים בכל הבית. אני ישבתי בשקט, סקרנית וגם נפעמת מכל הדבר הזה שלפתע פתאום התרחש לו... במשך כרבע שעה הוא הסתובב בין החדרים מתפלל, מלחש, מצמיד מצחו למזוזות, כותב דברים באצבעותיו עם מי הים על הדלת...
כשסיים ניגש אלי, הניח אצבעותיו על מצחי, נתן לי לנשום את הקטורת וברך אותי. ואז יצאנו החוצה וזרקנו את הקטורת הרחק מהבית.
כשחזרנו הבית הרגיש לפתע הרבה יותר מואר ומאוורר. משהו השתנה בו. וגם אני הייתי פתאום שמחה הרבה יותר וקלילה וצוחקת.
יש לך דף ועט הוא שאל אותי. ומה שמה של אימך? ואז במשך כמה דקות הוא לחשש ותיקשר וכתב ושירבט דברים על הנייר, ואז לפתע הרים ראשו ועשה וואוו גדול, ואז קרע את הנייר לחתיכות וזרק אותן לפח.
ואז הוא הסתובב אלי ושאל אותי-
השם גאיה, אומר לך משהו?
אני לא יודעת עניתי. אין אף גאיה שאני באמת מכירה.
אתן עוד תיפגשו הוא אמר. ובתוך רגע אסף את כל חפציו והלך.
ואז לפתע ידעתי, בבהירות ובעוצמה, שגאיה היא הנשמה שבחרה לבוא דרכי לעולם.
והתרגשות אדירה אחזה בי. והודייה גדולה ושמחה!
זה היה אחד השמות עליהם חשבתי, והנה, למרות שעוד לא בחרתי דרך, ולמרות שאני עוד לא יודעת מי יהיה השותף שלי להבאתה לעולם, יש כבר נשמה שבחרה.
באותו הלילה ישנתי היטב וחלמתי חמישה חלומות. ומאז, גם עכשיו אני נושאת את גאיה בליבי, ומברכת אותה ומודה לה, וסקרנית מאוד ומתרגשת לקראתה.
אני לא יודעת אם זה נשמע לכם הזוי אבל האמת שזה גם לא משנה לי בכלל
ורציתי לשתף אתכם ושתשמחו בשבילי, כי יש כאן הרבה אנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי, ולבקש מכם שאם תרצו, ברכו גם אתם את נשמתה של גאיה. הזמינו אותה, אמרו לה שהיא מבורכת ומוזמנת ואהובה כבר מעכשיו.
זהו, זה הסיפור שלי לעת עתה. יוצאת עכשיו לטייל ברחובות אנטליה, ומחר סדנא בטורקיה, חתיכת מסע מטורלל ומופלא.
תודה למי שקרא\ה וימים טובים. אמת וחסד ויופי לכולנו.
מלא אהבה
**
בתמונה, גאיה - בשר ודם- חופש גדול,
אוגוסט 2021