ענייה, נואשת, קורסת או סופר וומן, אמיצה וגיבורה?
מה לגבי גם וגם?
או לא זה ולא זה?
האם יש בכלל סיפור אנושי שהוא שחור ולבן? בלי גוונים? בלי רגעים כאלה ורגעים כאלה?
אני לא כל כך בטוחה...
אז איך *באמת* זה מרגיש להיות אמא יחידנית?
ומי הן הנשים האלה שבוחרות באימהות יחידנית?
האם זה בגלל משהו בהן? בחברה? בגברים??
רק לפני כמה ימים כתב לי מישהו לווטסאפ:
"היי ענת, אני גרוש + 2 ועכשיו אם ילדיי עשתה ילד נוסף עם ״בנק הזרע״.
תגידי, חייב לשאול מה מביא אישה שכמוך ואחרות להורות יחידנית? את נראית נהדר ואיכותית ואני בטוח שיש הרבה גברים שהיו שמחים. האם עד כדי כך, אנו הגברים, ״מפשלים״, לאמעניינים, או משהו אחר?"
לא התאים לי לפתוח שיח עמוק עם מישהו שאני לא מכירה, אז עניתי לו ככה:
"היי X, כל אישה והסיבה שלה לבחירה הזו. כך או כך לא הייתי מאשימה את הגברים, אלא מכירה בכך שיש יותר מאפשרות אחת לחיות את החיים האלה ויותר מסוג אחד של משפחות ושל דרכים להביא ילדים לעולם. ולכל צורה יש את היופי וגם את האתגרים שלה."
אבל אתכם, ואתכן, שקוראים וקוראות עכשיו את הפוסט אני כן מזמינה להיות עם הדברים עוד קצת.
ללכת מעבר לדימוי, שהרבה פעמים מתפצל לשני דימויים הפוכים ממש-
של אמא יחידנית כמישהי ענייה, עייפה, מרוטה, לא ישנה כבר שנתיים
או לחילופין של מישהי שהיא סופר עצמאית, גיבורה, סופר וומן ממש...
ולהגיד ששתי הכותרות, גם אם אחת מהן מחמיאה יותר מהאחרת, משמשות אותנו גם אם באופן לא מודע להרחקה.
וכבני אדם אנחנו מבקשים קשר, זקוקים לקשר, וקשר לא מתקיים בכותרות, אלא בהתעניינות ובחקירה אמיתית.
גם, ובמיוחד, כי אין כאן רק סיפור אחד... אישה אחת, הסבר אחד, או דרך אחת "נכונה" לעשות את הדברים או להיות אמא, או אמא יחידנית.
כל אחת והסיפור שלה.
כל אחד מאיתנו והסיפור שלו/שלה.
והשאלה האמיתית היא אם אני חברה, זה להתעניין, לבדוק איך אפשר לתמוך, לשתף מעצמי, להיפגש ככל שניתן באמת בעמוקים
ואם אני עכשיו אישה בתחילת הדרך או מתלבטת, לתת מקום לדימויים וגם לרגש ולמציאות על כל גווניה (הרצון שלי, הפחדים שלי, התמיכה שיש לי, הכסף שיש לי או אין לי וכולי) , ולגלות לאט לאט את הדרך שלי, לאימהות, לזוגיות, או לכל דבר אחר שליבי מבקש.
ומזמינה בכל ליבי נשים שחושבות על אימהות ובפרט אימהות יחידנית, או נמצאות כבר בדרך, לצאת איתי יד ביד למסע המרגש הזה. לפרטים נוספים על הליווי האישי בדרך לאימהות לחצי כאן
באהבה, אופטימיות ואמונה, בחיים וביכולת שלנו לחיות אותם במלואם
ענת
