סיפור על התמסרות לדרך

היי יקרות ואהובות, מוכרות וכאלו שטרם זכיתי להכיר, לוקחת רגע כדי לכתוב לכן ולשתף אתכן בסיפור :) והסיפור הזה הוא על חלום שחלמתי לפני 6 שנים, לפני הפיכתי לאמא, לפני היציאה שלי לדרך... סיפור על חלום שנתן לי המון כוחות, ושנותן לי כוחות עד היום. חלום אותו חלמתי כשישנתי על מיטת ילדותי בביתה של אמא שלי, בלילה שאחרי ליל הסדר... החלום הזה, הברור והעוצמתי מלווה אותי מאז בדרכי, מחבר אותי ומזכיר לי את שחשוב לי, ותומך בי בדרך שלי. אמן שיגע ויתמוך גם בכן <3 **

בחלומי עברתי לבית חדש. בית שהיו לו גם קירות וחדרים אבל שהיה בעיקר פתוח, למעין שטח אדמה, עם שיחים ועצים. וכמו תמיד כשאני עוברת לבית חדש, או בכלל עושה משהו באופן פעיל, הנטייה שלי היא לעשות בראשי רשימות של כל מה שצריך לעשות- לקנות שטיח לאמבטיה, ולהחזיר טלפון להוא ולסגור את הפינה הזאת. להפוך את זה לפרוייקט ואותי למנהלת. וכך גם בחלום, יצאתי מהבית החדש, ובראשי מיליון מחשבות, מטלות... וכמו פועלת חרוצה עשיתי וקניתי והתקשרתי ותקתקתי... נמלה עמלנית. ואחרי שעה חזרתי לבית, ולא האמנתי... דמות גבוהה, לבושה לבן, של מישהו שאני יודעת שהוא חבר שאני אוהבת ושאוהב אותי, עמד בכניסה וקיבל את פניי, בירך אותי. ואז הרמתי את ראשי וראיתי איך כל המרחב הפך לגן עדן- פינות ישיבה והתכרבלות עם שטיחים וכריות מתחת לעצים, מנורות קטנות תלויות, מיליון פרטים יפיפיים. "זו לא עבודה שאדם אחד יכול לעשות בשעה", אמרתי לו, ולאט לאט החלו עולים ובאים עשרות חברים. זה הביא שטיח, זו הביאה כריות... מלא מלא אנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי. ונפעמתי, התרגשתי כל כך, מהשפע, מהטוב... ואז הדמות אמרה לי, בעודי מתבוננת סביב ומתקשה להאמין- "אם רק תתמסרי לחיים, הם יפתיעו אותך לטובה יותר מכל מה שתוכלי לדמיין", והוסיף עוד ואמר, ויש כאן כל כך הרבה טוב, בכל כך הרבה רבדים, הרבה יותר ממה שאת רואה עכשיו, והיופי עוד יוסיף ויתגלה בפנייך, רק תעזי להתמסר לחיים...

והתעוררתי, וידעתי שמשהו בתוכי השתנה. שאני יודעת שזה נכון, שאני מוכנה להאמין.

במשך שעות לאחר מכן לא יכולתי לחזור ולישון. עוד ועוד תובנות, הבנות נפתחו בפניי.

ההבנה שבמציאות כמו בחלום, אני יכולה במאמץ ועבודה קשה, לארגן, לתקתק, לסדר, ולארגן לעצמי חיים שהם בסדר- שיש פרנסה, ויש בית, ויש חברים ויש מה לאכול, אבל אלוהים, כמה מאמץ נדרש לשם כך, כמה עבודה...

וההבנה שישנה רמה אחרת לגמרי של קיום, של שפע, שמגיעה לא מאותו הלך רוח של עכברים במרוץ, אלא דווקא מתוך הנכונות להתמסר ולהרפות. שם נפתח פתח ליקום להפתיע ולקסם להתגלות. התעוררתי עם המשפט הזה ובכל תא ותא בגוף שלי הרגשתי וידעתי שהוא נכון. כתבתי אותו מיד על חתיכת נייר, שלא אשכח, ועד היום, 6 שנים אחרי, הוא אצלי בחדר השינה. מזכיר לי אותי, ואת ההבטחה הזו, היקומית, האלוהית, כשאני שוב נופלת לדאגה, ללחץ, או לתחושת הלבד. 6 שנים אחרי אני הרבה פחות נופלת. הרבה יותר זוכרת. הרבה יותר בוטחת ושקטה. פועלת, עושה, לומדת, מאותגרת, אבל גם הרבה יותר יציבה, מאמינה, שלווה, בטוחה. גם כאמא, גם כיחידנית. אם גם לכן יש חלומות כאלה, ידיעות כאלה, משפטים כאלה שמלווים אתכן בדרכן, מוזמנות לכתוב לי בפרטי או לספר עליהם בתגובות. מאחלת לכולנו שנעשה תמיד את אשר ביכולתנו ונאפשר לתמיכה להגיע אלינו בקלות ובפשטות, ענת