לפני כמה ימים יצאתי לדייט עם מישהו. הוא שאל מה אני עושה בחיים ואני סיפרתי. ואז הוא שאל, בתמימות, "בשביל מה צריך את זה?, מה, טיפולי פוריות זה קשה?"
אז לקחתי נשימה והסברתי...
אם גם לכם אין מושג, ויש לכם רגע, ומקום בלב, אני מזמינה אתכם להקדיש לזה דקה ולקרוא.
בהתחלה תיארתי את הבדיקות כמה פעמים בשבוע מוקדם בבוקר- בדיקות דם ואולטרהסאונד וגינלי תיארתי את הזריקות, מדי ערב, לפעמים יותר מזריקה אחת, לפעמים יותר גם משתיים, חלקן כואבות ושורפות, לבטן
תיארתי את חוסר הנעימות מול מקום העבודה. שלפעמים מבין ותומך, ולפעמים ממש לא.
תיארתי את חוסר הוודאות מה יהיה עובי רירית הרחם? כמה ביציות יהיו? מתי תהייה ההזרעה או השאיבה? ואם עשיתי שאיבה מה יהיו התוצאות? כמה עוברים ייווצרו ובאיזו איכות? וכמובן, החירפון האולטימטיבי, אחרי שבועיים של הזרקות ובדיקות- חוסר הידיעה במשך שבועיים שנדמים כנצח, האם כל זה הצליח ואני (סוף סוף) בהריון, או שמא (עוד פעם), לא.
תיארתי את הצורך להתנייד ממקום למקום עם צידנית עם הורמונים או לחילופין לשים את החיים על הולד כי אי אפשר באמת לקבוע תוכניות כשאין לך מושג מתי תהייה השאיבה, מתי תהייה ההחזרה, אם הסבב יצליח או לא
תיארתי ניסיונות מתישים, מתסכלים, מטריפים להשיג את הרופא, האחיות, המחלקה כדי לקבל מהם הנחיות
תיארתי את הספק, אינעל הספק הקול הקטן הזה שמנקר בראש ולפעמים גם מבוטא על ידי אנשים מבחוץ, האם זה יצליח מתישהו?? וכמה קשה זה להשקיע כל כך הרבה, לעבור כל כך הרבה בגוף, בלב, בנפש, אשכרה לעבוד בזה, ולא להיות מסוגלות לדעת בוודאות שזה ישתלם בסוף וגם ספקות יותר קטנים, וקבלת החלטות אינסופית בתנאים של חוסר וודאות- להחליף רופא או לא להחליף רופא?, להחליף תורם? לעבור לתרומת ביצית? גרידה או כדורים? מחזור טבעי או פרוטוקול ארוך?
תיארתי את הגוף שמשתנה, את הנפש שמתעייפת
תיארתי את העלויות, של ההורמונים, של הטיפולים התומכים
תיארתי את האמירות חסרות הטקט, בעלות הנימה המאשימה- כשתהיי מוכנה באמת זה יבוא וכמה אשמה זה יכול לייצר בפנים. ואת הקושי מול כל אלה שזה הולך להן בקלות, גם כאלו שממש קרובות ואהובות, שנכנסות להריון מאפצ'י, שלא מבינות מה הביג דיל, ואת המרחק שזה מייצר הרבה פעמים בקשרים.
תיארתי עוד מלא, ואז הרגשתי שמספיק שגם אם זה רק חלק מהסיפור, ולא כולו, שעכשיו הוא קצת יותר מבין.
** מקדישה את הפוסט הזה באהבה רבה, בהערכה רבה, ועם תפילה גדולה בלב, לכל מי שנמצאת בטיפולים עכשיו. אמן ותזכו לחבוק תינוקות בריאים בקרוב ממש. אמן שכחברה נבין יותר, נתמוך יותר, נגלה יותר חמלה.