חלקכם אולי זוכרים שלפני קצת פחות משלושה חודשים פרסמתי פוסט בפייסבוק ובו שלחתי קול קורא לגברים. לא עבורי- עבור גאיה, הבת המהממת שלי.
באותה נקודה בזמן הרגשתי פתאום שלמרות שאני לחלוטין שמחה ושלמה עם היותי אם יחידנית ועם המשפחה הנפלאה שאנחנו, שחשוב לי שתהייה לה דמות, או עדיף אפילו כמה דמויות גבריות- מיטיבות, נוכחות, כאלו שאיתם היא תוכל לבסס קשר בטוח ויציב.
כאלה שיוסיפו לחייה ולמגוון החוויות והקשרים שלה גם היכרות מיטיבה וקרובה עם גבר/ים.
אז כתבתי את הפוסט ושלחתי את קריאת ליבי , ואם טרם קראתם אותו, או שקראתם ובא לכם להיזכר- הפוסט המקורי נמצא כאן-
https://www.facebook.com/anatl/posts/10159672199843352
ובא לי לקחת עכשיו רגע ולעדכן במה קרה מאז... :-)
אז בעקבות הפוסט פנו כמה גברים מקסימים שאת כולם הכרתי כבר.
עם כל אחד מהם עשיתי שיחה, כדי להכיר עוד ולשמוע מה הביא אותם לענות לקריאה הזאת, וגם כדי להניח בסיס טוב והסכמות בסיסיות לפני שאנחנו בכלל עוברים ומתחילים להיפגש יחד עם גאיה.
מצידי היה לי חשוב שנסכים על דברים כמו ללכת בתוך הניסוי הזה צעד צעד, לפני שנתחייב למשהו או נגדיר את זה בכותרות או בשמות גדולים- עבורנו ומול גאיה.
היה לי חשוב לוודא שיש רצון ופניות למפגשים תדירים, של אחת לשבוע או שבועיים, ושבמידה והתפתח קשר, ומסיבה כזו או אחרת יש צורך לסיים אותו, שיתקיים הליך פרידה מסודר.
וכמובן, שאני יחד איתם בכל המפגשים, לפחות בהתחלה.
מעבר לזה, ברמת התכנים, הרגשתי שזה ממש לא משנה לי. גאיה היא ילדה פתוחה, סקרנית ושכל דבר מעניין אותה, ומבחינתי זה מקסים שכל אחד יביא את עולמות התוכן שלו ובכך יעשיר גם את עולמה.
עם גבר אחד נפגשנו פעמיים ולאחר מכן מסיבות שונות זה לא המשיך, עם אחד אחר שגר רחוק, נפגשנו כבר כמה פעמים ואנו מקווים שבקרוב הוא יעבור קרוב יותר אלינו ואז נוכל להיפגש יותר.
ועם השלישי- דגן האהוב- התפתח קשר שהוא מתנה של ממש עבור כולנו- עבורי, עבורו וכמובן עבור גאיה.
כבר קרוב לשלושה שבועות שמדי שבוע אנחנו נפגשים יחד.
משחקים אצלנו בגינה, הולכים יחד לים, למעיין או לפינת החי, משחררים נחשים בשדות (דגן בין שאר עיסוקיו הוא לוכד נחשים וכבר פעמיים שחררנו יחד איתו נחשים לא ארסיים בשדות שליד הבית. כששאלתי את גאיה לפני כמה שבועות מה היא רוצה להיות כשהיא תהייה גדולה- היא ענתה- לוכדת נחשים, נראה לי שזה אומר הכל...), אופים יחד פיתות, הולכים לטיול עם הכלבה של השכנים, או סתם הולכים לגן המשחקים ביחד.
גאיה שמחה לקראתו, מרגישה בטוחה איתו, והוא הפך לדמות קבועה וטובה ואהובה בחיינו.
אוהבות אותך מאוד מאוד ומודות עליך!
כשאני מסתכלת על הקסם הזה שקורה, אשכרה קורה בחיינו כרגע, אין לי אלא להתפעם.
חלומות מתגשמים!
זו לא הפעם הראשונה שאני מעזה לחלום ולבקש והנה זה קורה. היקום נענה, התמיכה נמצאת.
אני מאחלת לנו שהקשר רק ילך ויעמיק עבור כולנו. אני מאחלת שגם הקשר עם הגבר השני יתפתח ויהפוך לנוכח עוד יותר בחיינו. אני רואה את פירות ההעזה והפתיחות האלה בחיוך שמרוח על פניה של גאיה.
אני מרגישה שבמידה רבה זה הדבר אותו נועדתי לעשות, שמרגש אותי יותר מכל.
לחקור מעוד זוית ועוד זוית איך ניתן להרחיב את הגבולות של מה שנתפס כאפשרי- כאמהות יחידניות, ותכל'ס לכולנו- כבני ובנות אדם שבקשים לחיות חיים שלווים ומשמעותיים וטובים.
איך אפשר לחיות חיים של רווחה כלכלית, של שפע חומרי ורגשי, חיים שיש בהם קשרים משמעותיים, השתייכות לקהילה משמעותית ותומכת, איך אפשר לתת מקום לזוגיות גם כאם יחידנית אם זה משהו שאני רוצה בו, או לאפשר נוכחות גברית מיטיבה לילדים, ועוד ועוד...
לחיות את החיים עליהם חלמנו, או שלא העזנו אפילו לחלום.
אין לי עדיין פתרונות להכל, אבל אני מרגישה שהנה פיצחתי עוד חתיכה מהפאזל הזה- שחתיכות רבות ממנו כבר קיימות בחיי ובחייה של גאיה, וגם בקרב מי שזכיתי ללוות בדרך - קורס הכנה ללידה מחובר וקרוב ליחידניות, מפגשי אימהות יחידניות ותינוקות, מפגשי היערכות כלכלית, ואפשרות אמיתית וטובה ללכת ביחד בדרך, ועוד ועוד ועוד...
זה קורה וזה אפשרי. לכולנו.
אז משחררת את הפוסט הזה לעולם, בהודיה ובשמחה גדולה מהלב
מברכת אותנו שנעיז, שנחלום, שנעשה את מה שליבנו מבקש
ואז גם ניתן ליקום ולשליחיו לעשות את השאר.
זה קורה! :-)
